קדושה, יצר ותיקון אישי — חלק א׳

תודעת פהאל  שיעור 3 - זרע לבטלה.אל תיפול ברוחך ולא תחלש דעתך.גדולים מישראל נפלו בזה בכל הדורות, אך היו כמה דורות שהפריצות לא כמו היום ולכן נפלו פחות אבל נפלו. אסביר לך מדוע זה מחליש כוחנו ברוחניות.כבר אמרו חכמנו כמה חמור הדבר הזה אך יש משהו שאתה חייב לדעת, השם נתן בזרע וטמון בכוחו כח רוחני רב, מכיוון שבכל הזרעים של האדם יש להם תוכנית רוחנית כמו כל הזרעים שאתה מכיר בצומח יש להם תוכנית צמיחה מחדש, על כל התהליך עד לתוצר הגמור,כך גם כאן כאשר המוחין של האדם, במחשבה שלו כבר התקין בזרעים המשכות מהמוחין אליהם, בדיוק על מה כל אחד יתקן בפוטנציאל שלו, כמו ניצוצות ממנו אל החוץ הכוונה שהוא מפיץ זרעים שהם תוכניות לתיקון ואותם ניצוצות בגלל אותם המשכות מהמוחין אל הזרע לחוץ לוקחת אותם אם השדים,רק שהם בחוץ ועושה מהם ילדים שלה וחיילים שלה להזיק, הכוונה לתבוע את שלהם ולא רק דרך הזרע אלא גם דרך הבל פיו של האדם המתאווה והמשתוקק לעשות איזה עברה בדמיון שלו, גם אצל הנשים יש כח מתאווה והיא לוקחת את ההבל הזה המתאווה שלהם, לוקחת קצת מאותם טיפות שנוצרו בריר המתאווה שלהם ומזה עושה שדים,עליך להבין אין העדר ברוחניות כל דבר שאתה מוציא לחינם משהו אחר לוקח ממנו ומקיימו והוא רק הופך לצורה אחרת אולי לא באותם רובדים שאתה מכיר אך יש לכל דבר תפקיד, אין באמת חוסר תפקיד בבריאה של השם, כי כל דבר שנוצר מתוך מחשבה יקבל לזה חיות ולכן כח התאווה לאותו עברה מטיפות התאווה בהבל פיהם, תגדל מזה שדים ומזיקים ומשם יתפתח משהו רוחני שמזיק לכן אותם תיקונים שנמשכו מהמוחין אל תוך האישה אותם בודדים שיכנסו להתפתחות הוולד הם יזכו להשלים את הניצוצות שלו מה שנקרא דרך האור הפנימי הביצית שקולטת את התיקון לכן תינוק כתוב תיקון שהוא נוצר דרך האור הפנימי שהוא אור התיקון ולא לחוץ כי מה שנותר בחוץ יהפך לצורה אחרת ומזיקה כי אין לה תיקון כי אין לה לבוש לכן השם לא אהב את ער ואונן.שכתוב  וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם-אֹתוֹ. כלומר על ער ואונן לפי שהם סירבו לקיים יחסי מין על מנת להוליד כי ושיחת ארצה הכוונה  הוציאו החוצה כדי לא להפרות את תמר.לכן ער ואונן כתוב אונן עוון אוון רע.כלומר המעשה האוננות להוציא החוצה שלא על מנת להוליד גרמו לאוון עוון רע.השם לא אוהב שהמטרה לא על מנת לתקן שלא על מנת דרך אור הפנימי שגידול התיקון שהוא התינוק רק דרך אור הפנימי לכן ער ואונן כתוב אורי עוור הכוונה לאור שלי אין לו תכלית לא ראיתי לזה תכלית והנשמות באות באור הפנימי מתוך האישה ולא בחוץ מחוץ לה שזה דרך האור המקיף כי כל מה דרך האור המקיף, שהוא כמו יוקפא מקפיא אורי שזה בגדר המתנה ולבסוף יבקש את שלו לכן אור המקיף כתוב מקפיא יוקפא אורי. מפר אורי.יוקפא ויפרה אורי.הכוונה לא הלך לפי המוסכמות שלי והתובע שלבסוף יבקש את שלו לכן שמדברים שזה יוצר מזיקים הכוונה דרך האור שכרגע לא במלבוש שאחר כך באים ותובעים את שלהם כי דרך האור המקיף הוא בדין דרך הדין.אך כשזה בפנים. ללילית אין לה יכולת לעשות מהם שדים ואותם ניצוצות הכוונה הזרעים ימותו אבל החיות שלהם לא מתה ואז לילית לוקחת אותם ועושה מהם ילדים.אבל גם ככה מתים המון זרעים בתוך ורק 1 מצליח או כמה בודדים והשאר מתים.לכן צריך לדעת לכוון מאוד על זיווג דקדושה שההמשכה מהמוחין תהיה צנועה לא בפריצות לתת מחשבה רבה על צורת הילדים למשוך אותם מהקדושה.ואז לילית אינה יכולה להתערבב במחשבה בפריצות כי היא יכולה גם במחשבה הפרוצה בפריצות להחדיר את שלה לוולד ולהביא צלמים עם נגיעות ממנה כי ברגע שאתה עושה את זה בקדושה הניצוצות האלה שמתים בפנים הם הולכים כל החיות שלהם כולם אל הוולד המתפתח כי הם מאותו המשכה מהמוחין ומתנקזים באישה והוא מקבל מהם את החיות שלהם.ומה שבחוץ או נגוע במחשבה החיות שלהם תיקח לילית דרך החוצה דרך האור המקיף התובע את שלהם ומקטרגים עליו, אך לא לדאוג,כשהאדם נופל בזה ואין לו אישה וכוונותיו כן לקיים משפחה ולהוליד ילדים, אך אין לו אישה עדיין ולא מצליח להביא לחייו,ולא מצליח להתמודד עם זה.אל ידאג הרבה ויכנס לבהלה, זה דרך החיים והשם יצר לאדם יצר החיים וההולדה המשתוקק לזה ואין לו מנוס מזה מלבד להתקדש הרבה להטהר הרבה. כשהוא רגיל להוציא הרבה, יתחיל לצמצם ולהמעיט ואין באמת איסור לאי קיום יחסי עם האישה שלך. ברגע שיש כוונה טהורה ואהבה אין באמת איסור כזה, רק שלא להוציא החוצה את הזרעים בביזיון ולא להרגיל את עצמכם בלא כוונת להוליד ילדים הכוונה שלא תתרגלו לא להוליד תיקונים שלא תתבססו רק על ידי עינוגים ובטח לא בפריצות ובגסות הרוח אלא הכל בקדושה בצניעות רבה, אין לאדם יכולת לעמוד באופן שלם מול הצורך הזה ועדיף שיהיה על מנת להוליד.ומה עם הזרעים האבודים מה איתם איך מתגברים הזרעים האבודים. התיקון שלהם הוא קדושה אותם ניצוצות שנאבדו בחוץ התובעים את שלהם הם מקבלים את התיקון שלהם דרך התורה דרך המצוות דרך החיות דקדושה שלנו כי כל עוד הולכים בדרך הקדושה זה מתקן הכל ומלביש את הכל, כל ניצוץ אבוד מעלים לשורש אז גם את הזרע לבטלה, כי כל מה שאתה עושה למען הקדושה מטהר את מעשיך. אתה מאיר דרך אור הפנימי ולא יכולים לתבוע את שלהם שאתה מברך את השם ואתה עושה עבודות דקדושה. כמו צדקה. שבת. תפילין. מקווה. לומד תורה לשמה.תהילים ותפילות ושמות קודש ואתה כבר לא כמו מזלזל אלא אתה יודע שיש בזה הרבה פסול בעיני השם אך אתה משתדל לצמצם, עד ותוכל להגמל מזה, השם יודע קשיים שלך והרצונות שלך במיוחד בדור הפרוץ הזה שהוא אינו יכול תמיד לעמוד בו והעיקר שאתה מנסה ומשתדל ולא להכנס לבהלה לשמור את העינים המון מפריצות, ולהשתדל מאוד ולא ליפול מנפילות ולומר אני אבוד כי אין באמת דבר כזה אבוד, כשאתה בדרכו הכל תלוי במידות של האדם כמה נלחם בעצמו שהכל יהיה לו למטרה ולא לביזוי ולזילזול שלא חלילה לא יתחשב ברצון השם אך הכל בגדר תיקון אין דבר כזה אי אפשר לתקן אם רגיל האדם ליפול הרבה פעמים בשבוע יפול רק פעם אחד בשבוע ויתמיד ואם רגיל כבר לעמוד פעם אחד בשבוע יתמיד לפעם בשבועיים ואם רגיל כבר פעם בשבועיים יתמיד לפעם בחודש וכן הלאה כל הזמן להגביר הגבלות לצמצם את הנפילות האלו ואין יאוש בזה בכלום. העניין הוא לא לזלזל לא להפקיר את עצמנו לנפילות האלו ולהתרגל למעשי ער ואונן אלא לקום ולהתאושש ולהתקדש ולהמשיך בדרכו ולעשות טוב הרבה ושמירת השבת ולשמור את העינים ולעסוק ברוחניות ובתפילות ולא אתה הראשון ולא האחרון שנפלו בזה ויפלו בזה, רק מה,לקום, החשוב הוא לקום ולהתנקות,עד ותהיה יכול לעמוד מול זה, כי ברגע שהאדם מתרחק ממשהו שהוא אוהב ותאוו,היצר לעשותו מתחזק ואז כובש שוב, זה נחשב לו הרבה כי שוב מתחזק יצרו ושוב מצליח לגבור על תאוותו וזה נקרא עבודה פנימית גדולה כי בכל פעם מתחזק יצרו וכובש אותו ומתקין לו מנגנון הגנה מפני העברה ומחזק אותו ממנה לכן המלחמה שלנו היא החשובה ואת זה השם לוקח את המלחמה שלך ואת הניגוד ואת הרצון לא להפקיר ולבזות ואת זה הוא רוצה, כי אז הוא יביא לך ויחזק לך את מנגנון ההגנה ברצון שלך, שראה שנלחמת לא לעשותה, ולכן אין יאוש בזה